<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ז</h1>
<h2>דף ג:</h2>
המחזיר חוב בשביעית כלומר אחר שביעית אומר משמט אני ואם אמר ליה אעפ"כ אני נותן לך במתנה וקבל ותלי עד דאמר הרי ופרש"י דתלי ליה כלומר (יתנהו) [יתלהו] על העץ אם גברה ידו עליו עד שיאמר אעפ"כ ובמתנה אני נותן לך ויש שהקשה עליו ופירשו שיהיו עיניו של מלוה תלויות כלומר יושב ומצפה וכן בירושלמי בגטין. נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד בלא שבועה ופותחין לו פתח כלומר טוענין לו כלומר פרוזבול היה לך ואבד ונראה מדברי רב אלפס שצריך להביא פרוזבול עמו בגטין ובזמן הזה שלא נהגו לכתוב פרוזבול אינו נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד נאמן לומר תנאי היה בינינו מתחלה בשעת הלואה שלא ישמטנו שביעית וכן עקר. משכנתא כלומר של קרקע באתר' דמסלקי שביעית משמטתה ובאתרא דלא מסלקי אין שביעית משמטתה מציעא. ופרוזבול בפני ב' סנהדרין. מלוה לחבירו לעשר שנים מחלקת בב' לשונות בגמר' מכות ופסק ריב"א וכן רבי אליהו הזקן דשביעית משמטתה ור"ת פסק דאין שביעית משמטתה וכן מוכח על ההיא דשושבינות דאין שביעית משמטתה וכן כתב הרמב"ם ז"ל וכן הרמב"ן ולזה הסכימו רו' הפוסקים מכות. ורב אלפס לא הביא אחד מן הלשונות נר' דפסק כליש' קמא בשביעית משמטה דאיסו' הוא. ע"מ שלא תשמטתנו בשביעית אין שביעית משמטתה ע"מ שלא תשמטתנו שביעית משמטתה מכות. שושבינות אין שביעית משמטתה זהו הדין פשוט בבתרא. שנת נ' עולה לכאן ולכאן כלומר לשנת היובל ולתחלת שמטה הבאה עבודה זרה [ט' ע"ב]. יש מחלקת מתי הוא שנת השמטה בזמן כי לפי דעת רש"י וכמה פסקנים אחרים שנת השמטה היא שנת צ"ד לפרט האלף הוא לבריאת עולם שאנו עומדין בה היום ולפי דעת התו' יהיה שנת צ"ה כי סבירא להו כי בשנת תכ"א נחרב הבית ולרש"י ולאחרים כי בשנת ת"כ נחרב בע"ז בהלכה דאי טעי תנא ובספרי הרא"ש ע"ז ודעת הגאונים כדעת התוספות. ערב שפרע ללוה וקודם שנתפרע מן הלוה הגיע שנת שמטה אינו גובה חובו כי כבר נעשה מלוה משעה שפרע כך כתבו הגאונים וכן כתב הרשב"א בתשובה. כתב הרמב"ם ז"ל תובע אומר הקפת חנו' הוא או כל דבר שאינו משמט ונתבע אומ' מלוה היא ומשמטת תובע נאמן מגו שיכול לומר פרוזבול היה לי ואבד בזמן הזה שאין נאמן לומר פרוזבול היה לי כמו שכתבתי נראה דנאמן נתבע והמוציא מחבירו עליו הראיה.
